רמז קטן ממני: זה לא עוד מרתון שקפים וסופגניה על מפית משרדית.
לפני שהתאהבתי בעולם של סיור קולינרי בדרום, גם אני הייתי שם. אתן יודעות, בחדר ההוא עם השלט "ברוכים הבאים ליום גיבוש!" ובפנים – כיבוד יבש, מרצה עם מצגת, ואוויר של פיהוק שמרחף בין הכיסאות.
אז נכון, רשמית זה "יום גיבוש לעובדים", אבל בשטח? לא באמת התחברנו. רק החולצה שקיבלתי עדיין אצלי, והיא משמשת לפילאטיס.
מאז עברתי צד – גם גיאוגרפית (שלום מנתיב העשרה!) וגם תודעתית: גיליתי שיש דרך אחרת, חיה, מצחיקה, ובעיקר – טעימה – לגרום לעובדים להרגיש חלק ממשהו. והדרך הזו מתחילה… בביס.
עובדים לא צריכים הפעלה – הם צריכים הפסקה מההפעלה
תנו לעובדים רגע לנשום. לשבת עם פיתה ביד, ליד סיר מהביל של קובה, ולשמוע מפי מי שבישלה אותו איך היא למדה את זה מהדודה שלה במצרים.
תאמינו לי – לא תצטרכו שום משחק "שבירת קרח". הוא יימס לבד מריח השום.
סיור אוכל בדרום לא מתיימר להיות "סדנה עם ערך מוסף". הוא פשוט כזה.
הוא מרחב שבו עובדים פתאום מספרים על האוכל של הבית, מתווכחים אם עלי גפן עדיף קרים או חמימים, ומגלים שלמנכ"לית יש חולשה אמיתית לחמוצים ורודים.
למה דווקא סיור קולינרי?
כי זה לא עוד אירוע. זה סיפור. קולינרי..
ואני – כתושבת האזור, מכירה את הסיפורים: על אביבה שמכינה חמוצים כבר ארבעים שנה, על שלומי שמעשן דגים בפטנט שהוא לא מוכן לגלות, ועל פיתות שנאפות בטאבון שהובא מטוניס עם חתיכות כבוד מהעבר.
סיור טעימות כזה הוא לא רק חוויית טעמים – הוא הצצה לעולם אחר, אותנטי, פשוט, כזה שמוריד מסכות ארגוניות ומעלה חיוכים אמיתיים.
איך זה נראה בפועל?
- נפגשים איפשהו בדרום – שוק, מאפייה או חצר פתוחה
- טועמים: קובה חמוסטה, ערק ביתי, מלבי שיגרום לכם לשיר
- שומעים סיפורים – מצחיקים, מרגשים, כאלה שמתחילים ב"פעם כשהיינו עניים אבל שבעים"
- יושבים יחד – בלי חיץ בין הנהלה לשאר הצוות
- חוזרים הביתה – עם טעם בפה, סיפור בלב, ותמונה קבוצתית שמישהו באמת ירצה להעלות לסטורי
סיור אוכל לעובדים – כי הדרך ללב באמת עוברת בבטן
בכל פעם שאני מארחת קבוצות, אני רואה את אותו תהליך: מההתחלה המבולבלת ("זה עוד סיור כזה עם עצירה ליד פסל?") עד הסיום – בו כולם שרים, מחייכים, ומדברים על המנה ההיא עם השום.
והאמת? סיור קולינרי לצוותים מצליח איפה שפעילויות ארגוניות רבות נופלות – הוא נותן לעובדים להיות פשוט… בני אדם.
לסיכום – יום גיבוש שעובדים באמת יזכרו
אם אתן שוברת את הראש מה לעשות ביום הגיבוש הבא, אולי שווה לחשוב הפוך:
במקום ללמד את העובדים לעבוד יחד – פשוט תנו להם לאכול יחד.
כי אוכל לא שואל שאלות, לא עושה רושם – אבל הוא יוצר זיכרונות.
ובמקרה של סיור אוכל קבוצתי בדרום – גם כאלה שיחזרו איתם למשרד.
