בואו נדבר רגע על לוחות אקסל. כן, אלה שמלווים כל תכנון ארגוני.
רשימות, טורים, "מטלות", עמודות עם צבעים.
אבל יש דבר אחד שלעולם אי אפשר לתכנן באקסל:
ריח של לחם טרי מקמח מלא שהרגע יצא מהטאבון, ושיחת אקראי עם מוכר תבלינים שמדבר על החיים כמו פילוסוף יווני.
וזה בדיוק מה שקרה לי כשלקחתי קבוצה ליום סיור אוכל בשוק בדרום.
במקום תוכנית מדוקדקת – נכנסנו לקצב של השוק. לריחות. לצבעים. לצחוק שהתגלגל בלי הודעה מוקדמת.
שוק הוא לא רק מקום – הוא הרפתקה
יש משהו בשוק – כל שוק – שמוציא מהאנשים את הילד הסקרן.
בעובדים הכי מופנמים פתאום מתעורר משהו.
הם שואלים, טועמים, מצלמים, שואפים את האוויר המתובל, ושוכחים שהם "הצוות הטכנולוגי של מחלקת הדאטה".
סיור קולינרי לצוותים בשוק לא מרגיש כמו "פעילות לעובדים" – אלא כמו טיול חברים עם מלא פיתויים קולינריים.
לא הכול מתוזמן – וזה הקסם
אחת העצירות הייתה מול דוכן תבלינים.
המארח, בלי הודעה מוקדמת, התחיל להדגים איך מכינים סחוג ירוק.
אחד העובדים הציע לשדרג, מישהי אחרת צעקה "אצלנו שמים יותר שום!" – ותוך דקה נוצר מעגל סביב הדוכן.
היה ברור לי שחוויית אוכל לעובדים נולדת ברגע הזה – שהוא לא מופיע בשום בריף.
סיור אוכל בדרום – בין הפיתות, האנשים והפפריקה
השווקים של הדרום הם לא עותק של שוק הכרמל.
הם מחוספסים, נושמים, אותנטיים.
יש בהם חום אנושי – והכוונה שלי היא לא רק לטמפרטורה.
אחד מהביקורים המרגשים שעשינו היה אצל משפחה שמוכרת סלים עם אוכל ביתי: קובה, קציצות, אורז עם ניחוח שלא יוצא מהאף.
העובדים יצאו משם לא רק עם טעם – אלא גם עם סיפור.
וזה לא נגמר באוכל
סיור אוכל קבוצתי יוצר גם קשרים חדשים.
אנשים שלא דיברו לפני כן, פתאום משתפים זיכרון ילדות דומה מול חלה מתוקה.
ואני, כתושבת נתיב העשרה, יודעת בדיוק את הרגע הזה – שבו אוכל יוצר אינטימיות שיחה שדווקא במקום הכי לא פורמלי, נולדת הבנה אמיתית בין אנשים.
שנסכם? שוק לא צריך מצגת, רק אנשים פתוחים
אם אתם רוצים יום כיף לעובדים שלא ייראה כמו עוד משבצת בטבלה,
אם בא לכם לראות את הצוות שלכם מופתע, מתרגש, מרחרח, טועם, שואל ומחייך בלי סיבה –
אז סיור אוכל בשוק בדרום הארץ זה המקום.
מבטיחה לכם: הוא יתחיל בפיתה – אבל ייגמר בזיכרון.
